שאלה זו נשאלה על ידי בחור העומד קודם חתונתו, תוך כדי ה'הדרכה' שהוא עובר אצלנו:
אני רוצה להתוות 'דרך' בבית שלי.
ועד כמה שאני מבין, האשה – רוצה בכך. זו שאיפתה. שבעלה יכוון, ידריך.
ועל כן, אני באמת מנסה להתוות דרך. כבר מעכשיו. יש דברים שהיא 'מעכלת', ויש דברים שקשים לה יותר.
ואת זה קצת קשה לי להבין – אם היא רוצה את זה, למה זה כל כך קשה לה?
תשובה:
השאלה הזו – בטעות יסודה. זה ברור.
הבעיה, שה'דעת' הזו – או מקצת ממנה – נמצאת גם אצל כאלו שנשואים שנים רבות. כך נוכחתי לדעת לא אחת, וגם לא שנים. וגם לא שלש וארבע.
ומשכך, חשבתי שכדאי לכולנו לברר את הדברים הדק היטב.
נתחיל ב'הבעל הוא זה שמתווה את הדרך'.
– האם אפשר לומר שזה לא נכון?
– לא. זה לא 'לא נכון'.
ומצד שני, שמעתי מהשואל הנכבד את ה'היא מעכלת את זה' – פעמים רבות מידי.
'האשה רוצה בכך, זו שאיפתה'.
האם זה נכון??
אז שוב, קשה לענות במושגים של 'נכון' ו'לא נכון'.
נשאל עוד:
אני רוצה שאשתי תלך 'אחרי', לפי דרכי, לפי רצוני. האם זה לגיטימי?
– כן!
כל עוד זה בגדר 'רצון'.
ומעתה – איך יוצרים את הדבר זה?
זו השאלה האמיתית.
נשוב למה שכתבנו בגליונות קודמים:
– אין כפיה! בשום פנים ואופן!
היא לא חייבת. ככה זה, ורק ככה זה.
יש כאן משהו קצת יותר מורכב. ננסה להבין.
המציאות הזו, של איש ואשה, נמצא כבר בשרשי הבריאה. האשה – היא 'דוגמת השכינה'. והאיש, הוא דוגמת 'קודשא בריך הוא'.
והשכינה – 'מקבלת' מקודשא בריך הוא, ומוציאה אל הפועל – את מה שהוא נותן לה. היא 'עושה רצון בעלה', לגמרי.
כך זה היה בתחילת הבריאה, 'שם מלא על עולם מלא'. היסוד הזה נזכר על ידנו פעמים רבות בגיליונות 'משאת משה', ובין היתר – בשבוע זה (פרשת חקת). קחנו משם.
האשה, מעצם טבעה, רוצה – להתמסר לבעלה. לא מזמן שמעתי מאשה את המשפט (הקשה) הבא: 'אני רוצה להיכנע. אין לי למי'.
אשה – היא דוגמת השכינה; דוגמת 'מידת המלכות'.
ומלכות, זה 'ברצון'. מלכותו – ברצון קיבלו עליהם.
– רק ברצון!!
ותפקידו של האיש, להביא את הבית למצב כזה – שהאשה תרצה מאוד להיות ה'כשרה בנשים', זו ש'עושה את רצון בעלה'.
עליך לדאוג – שהיא תהיה 'בטוחה בקשר'. בטוחה – בכך שבעלה אוהב אותה. מעניק לה. דואג לה. יודע את כל מה שהיא זקוקה לו – עוד לפני שהיא אומרת את זה.
– לקרב אותה אליך. להעניק לה – את הזמן שלך, את הלב שלך. את כל מה שאתה יכול לעשות, כדי לתת לה את החיים הכי יפים שיש. בין בנפש – ובין בגוף.
'לפנק' אותה. לתת ולתת ולתת, בלי חשבון בכלל. שה'חוויה' שלה תהיה – שכל כולך למענה.
וכשאשתך תהיה שרויה בתוך 'גן עדן' נשי כזה, אז היא תשיב לך – בכפל כפלים. היא תרוץ אחריך באש ובמים, היא רק תחפש מה רצונך – כדי למלאות אותו.
– כפי שאתה רץ – למלאות את רצונותיה.
וזה לא רק כדי שהיא תמלא את רצונך; זהו התפקיד האמיתי שלך כלפיה. [וכמו שהארכנו בגליון קודם, לא 'כלפיה' ממש, כי אתה לא חייב לה מאומה; אלא – כלפי הרצון שלך לעשות את הדבר הנכון מבחינתך.]
ובשלב זה של ההסבר, היה מי ששאל – אז אם כך, האם אני אמור לעזוב את ה'כולל', או את העבודה, רק על מנת לחפש מה רצונותיה של אשתי ולמלאות לה אותם?
אז ממש לא.
אם אשתך היא 'דוגמת השכינה', אז אתה – 'דוגמת קודשא בריך הוא'.
ועליך – 'להתמלאות' בעצמך. למלא את ה'מצברים' שלך. ברוחניות – בכולל, בבית המדרש. וגם למלא את הארנק, אם אתה זה שעובד ומפרנס.
ולאחר מכן – להעניק. לרדוף אחר טובת אשתך, בנפש ובגוף, בכל יכלתו.
וגם – להבין מאוד את הקשיים שלה. להכיל אותם. לתת להם 'מקום'.
– בפרט את הקושי הנורמלי והטבעי – לקבל את הדרך שלך, את ה'התוויה' שלך.
אם היא לא תהיה 'בטוחה בקשר' – זה לא יקרה. היא לא תוכל להתמסר. היא לא תרצה, לא יהיה 'ברצון'.
– ואף אחד גם אינו רוצה להיות 'רודן' בביתו.
ואם אתה רצה שהיא 'תתחזק' במשהו מסויים, אז הפיתרון הראשון הוא – שאתה עצמך תתחזק בזה. תלמד את הסוגיא, תפנים לעצמך את הצורך להתחזק באותו משהו.
פעמים רבות – זה לבד יספיק. אם היא 'מחוברת' אליך, היינו – אם חיברת אותה אליך כפי האמור לעיל, אז מה ש'יש' לך בפנים – יהיה גם אצלה.
כך מצינו אצל גדולי ישראל, כשהם רצו שה'רבנית' שלהם תתחזק במשהו – אז הם למדו את הסוגיא היטב. וזה לבד הספיק.
ואם זה לא מספיק, אז צריך לשבת ולדבר על זה. בצורה נכונה, בלי כפיה, בלי האשמות. רק – להביע את הרצון שלי, שכך יהיה.
ובדרך כלל, חוץ ממקרים מיוחדים – זה אמור לפעול בצורה הכי טובה שיש.
ויש גם עוד נקודה, בקצרה.
– להיות 'גבר'.
קשה לאשה להתמסר – למי שאינו 'איש'. למי שאינו חזק, שאינו מהווה עבורה משענת אמיתית.
וה'חזק' הזה, הוא בעיקר – כלפי עצמו. כלפי הנפש שלו, כלפי היצרים שלו. כשאשה רואה שבעלה 'שולט' על עצמו – אז יש סיכוי שהוא ישלוט גם בביתו.
וגם – שבאמת תהיה לו דרך ברורה שהוא מתווה. ואגב, זו היתה הבעיה אצל זו שאמרה לי שהיא 'רוצה להיכנע – אבל אין לה למי'.
לסיכום, כדי שאשה 'תלך אחרי בעלה' – הוא צריך שלשה דברים:
לקרב את האשה – אליו. לאחד אותה איתך. וזה – על ידי נתינה אמיתית, דאגה אמיתית לצרכים שלה.
צריך גם להכיל את הקשיים, בפרט את הקושי הספיציפי הזה – לקבל את הדרך של בעלה.
צריך להיות 'גבר' – כלפי עצמי. ושיהיה לו 'דרך' חזקה, שהיא תוכל ללכת אחריה.
בהצלחה רבה!
Yorumlar