אנחנו נשואים למעלה מ-10 שנים. ויש לי בעיה: בגדים מסויימים של אשתי גורמים לי תחושה מאוד לא נעימה. זה לא ענין של צניעות אלא ענין של טעם. קשה לי לראות אותה כך.
היא מודעת לזה, והיא באמת לא לובשת את הבגדים הללו. אבל היא לא מרוצה מזה. והיא גם מראה היטב שהיא לא מרוצה...
אני לכשעצמי, איני רוצה שהיא תלבש את הבגדים הללו. יש לה מספיק בגדים אחרים, וזה טוב מבחינתי שהיא אינה לובשת את מה שאיני אוהב.
אבל מפריע לי, שהיא "מעקמת את האף". וזה דבר שקורה באופן קבוע. כמעט על בסיס יומי. מה אפשר לעשות?
תשובה:
שאלה זו, על צורותיה השונות, נפוצה מאוד. זו הסיבה שהחלטתי להתעכב עליה בדוקא, ולא על שאלות אחרות שהגיעו. ועוד חזון למועד – בעזרת ה' יתברך – לכל שאלה.
והתשובה: לפי צורת הצגת הדברים, תרשה לי לנחש – שהצורה שהבעת את ה"איני רוצה שהיא תלבש" וכו' – לא היתה בקשה. זו היתה הוראה, או הבעת סלידה, או משהו אחר. בקשה – לא היתה כאן.
וזו נקודה מאוד מאוד קריטית.
אתן כאן כותרת:
"בבית יהודי – אין כפיה"!
- פשוט אין! אף אחד אינו כופה על השני דבר וחצי דבר. גם אם ברור לך שזה נכון, והיא סתם "עושה בעיות", ולמה זה בכלל איכפת לה, עדיין – היא אינה חייבת לך מאומה!
וזו עוד כותרת:
"אף אחד אינו חייב לשני מאומה".
וגם אם תמצא אי אלו חיובים במסגרת ההלכה. זה לא הנושא שלנו. אנחנו דנים כאן – בהנהגת הבית הנכונה. אף אחד אינו יכול לחייב את השני.
בית, זה כמו מלכות. ובתפילה אנו אומרים - "מלכותו ברצון קיבלו עליהם". זה רק מתוך רצון טוב. זהו.
ולפני שמישהו יתקומם עלי, אנסה להסביר. ורק אקדים:
זו דרכה של תורה (כך קיבלתי).
הנסיון מראה, שככה זה עובד הכי טוב.
כפיה – זה מה שכעת קורה אצלך בבית. היא לא לובשת את הבגד. ניצחת.
- ואבוי לאותו ניצחון.
היא סובלת. והחיצים של הסבל, מופנים אליך. אתה הבעייתי, אתה הרודן. קשר נכון – אין. וגם אתה סובל. עובדה.
צריך לבקש.
תדבר על הרגשות שלך. מה אתה מרגיש כשהיא לובשת את זה. מה תרגיש כשהיא תוותר על הבגד הזה. ותיזהר מלהאשים אותה. זה לא שאתה מרגיש שהיא לא סופרת אותך, אלא קשה לך עם הצבע הזה. זה עושה לך שחור בעינים.
אבל עוד לפני זה: יש לי תחושה שאתה לא מודע לחשיבות שיש לכל הסוגיא הזו של בגדים אצל אשתך. תשאל את עצמך עד כמה חשוב לאשתי ללבוש בגד שהיא אוהבת? לפני שאתה ממשיך לקרוא, תנסה לענות. מ-1 עד 10.
- - - - - - - - -
אם ענית פחות מ-8, אז סליחה מכבודך - אתה רחוק. אני הייתי מהמר על 9–10.
וזה לא ש"יש לה הרבה בגדים יפים אחרים". זו אינה טענה בכלל! בגדים אצל אשה זה חלק מהאישיות. זה לא "מה שהיא אוהבת", אלא הרבה יותר מזה.
אני מציע לך לשאול אותה על כך. לבקש ממנה לספר לך, כמה זה חשוב לה, מה זה עושה לה, כשהיא אינה לובשת בגד שהיא אוהבת. תעודד אותה לפרט, ותנסה לחוות את מה שהיא מרגישה.
- אתה תופתע!
וכשתעשה את זה, חלק מהאבן שיושבת לה על הלב תרד. חלק גדול. אולי יותר מ-50 אחוז.
וזה המסר השני כאן: להקשיב.
אתה מדגיש – "אני לא רוצה שהיא תלבש את זה". ומה היא רוצה? תן לה לדבר על מה שהיא רוצה. תראה התעניינות. תראה שאתה מחשיב את הרצון שלה. תראה שיש לרצונות שלה מקום אצלך בלב.
אז נסכם:
היא מרגישה חנוקה. תשחרר. מותר לה לעשות מה שהיא רוצה.
צריך ללמוד לבקש. וצורת הבקשה היא לדבר על רגשות, ולא להורות הוראות או להאשים.
חייבים להקשיב, לתת מקום לרצונות של השני, לקשיים שלו. גם כשזה נוגד את הרצונות שלך.
ואגלה כאן סוד קטן: אם אתה רוצה שהיא באמת תעשה את הרצונות שלך, ולא "תעקם את האף" – אז זו הדרך היחידה שזה יקרה. אם תשחרר, ותקשיב לה, ותבקש נכון – אז היא תהיה פנויה לחשוב על הרצונות שלך וגם לעשות אותם.
- ובחשק רב!
Comments